פסק-דין בתיק עת"מ 2253-09-09

בפני עתירה להורות למשיבה מס' 1, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון,  לפרסם הודעה בדבר הפקדת תוכנית ג/13668.

רקע

1.         העותרים 2-4 הינם תושביו של הישוב חסיניה אשר הוקם לפני שנים רבות. העותרת 1 היא עמותה פרטית (להלן - "העמותה") שבין מטרותיה, לדאוג לשיפור תנאי המחייה ומתן שירותים בסיסיים לתושבי הישוב. ביום 25.5.01 הופקדה תוכנית מתאר של חסיניה שמספרה ג/10619, וביום 11.12.03 פורסם אישורה ברשומות (להלן - "התוכנית המאושרת").

בין היתר מותווה בתוכנית המאושרת תוואי דרך "1" ברוחב של 16 מטר, העוברת בשטח בו בנויים שבעה בתים המיועדים להריסה בהתאם לתוכנית המאושרת. מבנה נוסף המיועד להריסה נבנה על קרקע ביעוד לחקלאות.

שני בתי מגורים, של העותרים 3 ו-4, נבנו במהלך תקופת ההפקדה של התוכנית ובגינם הוצאו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה משגב צווי הריסה מנהליים. צווים אלה אושרו על ידי כל הערכאות המשפטיות, לרבות בית המשפט העליון, ואף ננקטו הליכים פליליים נגד העותרים 3 ו-4 ובמסגרתם הורשעו והוצאו נגדם צווי הריסה שיפוטיים.

2.         לאחר שההתנגדויות שהגישו העותרים 2-4 לועדה המחוזית בקשר לתוכנית המאושרת נדחו, הוגשה על ידם תוכנית לשינוי התוכנית המאושרת, שסומנה ג/13668 (להלן - "התוכנית החלופית"). על פי התוכנית החלופית, הוסת תוואי דרך מס' 1 באופן שהתוואי אינו מחייב את הריסת המבנים המיועדים להריסה לפי התוכנית המאושרת. הרשות המקומית והועדה המקומית לתכנון ובניה, הם המשיבים 2 ו-3,  התנגדו לתוכנית החלופית.

3.         ביום 6.6.05 החליטה הועדה המחוזית על הפקדת התוכנית החלופית בתנאי לשכת התכנון. בעקבות החלטה זו, הגישו הרשות המקומית והועדה המקומית לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה עתירה מינהלית שנדונה בפני כב' השופט ר. שפירא (עת"מ 1244/05). בעתירה טענו העותרות כי יש להורות על ביטול החלטת הועדה המחוזית, בין היתר, מהטעם שיזמי התוכנית החלופית - שהם העותרים דכאן,  לא היו רשאים להגיש את התוכנית באשר הם אינם בעלי עניין בקרקע שהינה ברובה אדמת מדינה.

כב' השופט שפירא הורה במסגרת פסק דינו כי על הועדה המחוזית לשוב ולדון בסוגייה  ולקבוע האם יזמי התוכנית היו 'יזם ציבורי' הרשאי להגיש את התוכנית, וזאת בהתאם להנחיות שניתנו בעניין זה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ובהתאם לאמור בפסק הדין (להלן - "פסק הדין").

4.         בהתאם להוראות פסק הדין, התכנסה הועדה המחוזית ביום  7.5.07 לדיון בסוגיית מעמד יזם התוכנית, והחליטה ברוב דעות לראות בעמותה כגוף הרשאי ליזום תוכנית. בהתאם לכך, החליטה הועדה המחוזית לחדש את הליכי הפקדת התוכנית החלופית. ביני לביני, הצטרף כיזם נוסף לתוכנית גם הועד המקומי של חסיניה (להלן - "הועד"),  ולפיכך, הוחלט בישיבת הועדה המחוזית מיום 27.5.08 לדחות את הדיון בדבר המשך הפקדת התוכנית החלופית עד לאחר קבלת עמדת הלשכה המשפטית בשאלת מעמדו של ועד מקומי כיזם תוכנית. 

5.         משלא ניתנה החלטה סופית על ידי הועדה המחוזית בנוגע להפקדת התוכנית החלופית, הגישו העותרים 3 ו-4 ביום 27.8.08  עתירה נוספת לבית משפט לעניינים מנהליים בחיפה (עת"מ 657/08), במסגרתה עתרו לחייב את הועדה המחוזית לפרסם הודעה בדבר הפקדת התוכנית החלופית לפי הוראות סעיף 89 לחוק התכנון והבניה.

ביום 2.3.09 הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי הועדה המחוזית תשוב ותתכנס לדיון בסוגיית הפקדת התוכנית החלופית תוך 60 יום, ובמהלך פרק זמן זה, תתקבל חוות דעת משפטית בנוגע למעמד ועד הישוב כיוזם התוכנית. עוד הוסכם כי אין מניעה שהעותרים ימציאו בתוך שבועיים דף עמדה לועדה המחוזית בשאלה הנדונה. נוכח הסכמה זו הסכימו העותרים למחוק את העתירה הנ"ל.

6.         בתאריך 27.5.09 התקבלה חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד א. דון-יחייא סטולמן, לפיה אין לועד המקומי מעמד להגיש את התוכנית החלופית.

החלטת הועדה המחוזית נשוא העתירה

7.         ביום 13.7.09 התקיימה ישיבה נוספת של הועדה המחוזית בנושא מעמד הועד והעמותה כיזמי התוכנית החלופית. לאחר דיון בסוגיה, קבעה הועדה כי לא ניתן לראות בועד ובעמותה 'יזם ציבורי' הרשאי ליזום תוכנית, ולפיכך החליטה הועדה שלא לקדם את התוכנית החלופית ולבטל את ההחלטה על הפקדתה. בהחלטתה אימצה הועדה את חוות הדעת המשפטית של עו"ד א. דון-יחייא-סטולמן ואת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין מעמדם של הועד ושל העמותה כיזמי התוכנית החלופית. עוד קבעה הועדה כי אין עניין ציבורי בתוכנית החלופית, שכן, הגשת התוכנית באה לאפשר את אישורם בדיעבד של מבנים אשר ניבנו בתווי הדרך שלא כדין, וכי לולא בנייתם של בתים אלה, לא הייתה עילה תכנונית של ממש להגשת התוכנית החלופית. לאור כל האמור, הגיעה הועדה למסקנה כי התוכנית החלופית אינה משקפת תכלית ציבורית, אלא אינטרסים פרטים צרים של אלה שבנו את ביתם שלא כדין, ואין מקום להורות על הפקדתה.

על החלטה זו נסובה העתירה שלפנינו.

טענות העותרים

8.         העותרים טוענים כי הועדה המחוזית לא הייתה מוסמכת לבטל או לשנות שלוש החלטות קודמות שלה להפקיד את התוכנית. עוד נטען כי שגתה הועדה בכך שקבעה כי העמותה והועד אינן רשאיות ליזום את הגשת התוכנית החלופית. העותרים מסתמכים בין היתר על ההלכה שנקבעה בפסק דין עין כרם (עע"מ 2797/01 ועד עין כרם ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן - עניין עין כרם).

בעניין זה טוענים העותרים כי העמותה הינה התארגנות של תושבים המבקשת ליזום תוכנית באזור מגוריהם ובכך היא עונה על התנאי שנקבע בפסק דין עין כרם. עוד נטען כי יש חשיבות ציבורית רבה לתוכנית החלופית המשנה את תווי הדרך שאושר בתוכנית המאושרת, לא רק לתושבים המתגוררים בבתים המצויים על התווי והמיועדים להריסה, אלא לכלל תושבי הכפר. בהקשר זה נטען כי התוכנית החלופית מוזילה את העלויות והיא עדיפה גם מהבחינה התכנונית על פני התוכנית המאושרת.

9.         עוד נטען בעתירה כי חלק מהקרקעות הכלולות בתוכנית הינם בבעלות פרטית של יזמי התוכנית שהם בעלים של כ- 34% מכלל הקרקעות הכלולות בתוכנית. על כך יש להוסיף את אותם תושבים להם קיימת זיקת הנאה בקרקעות המדינה, כך שבסופו של דבר, מהווים יזמי התוכנית בעלי הזכויות של למעלה  מ- 50% מהקרקעות שבתחום התוכנית.